מֶלֶךְ הָאוֹבְדִים

מִלִּים וְלַחַן - גֶ'קִי אֶבֶן חֵן

כָּל כָּךְ רוֹצֶה לָקוּם
לְיוֹם בָּהִיר רָגוּעַ  
וּמָה אִם כֵּן , מָה אִם כֵּן
הַלֵּב שֶׁלְּךָ פָּצוּעַ
 
לָרוּץ אֶל הַכִּוּוּן
וְאֶל הַלֹּא יָדוּעַ   
וְאָז  עַד לַיְלָה , אָז עַד לַיְלָה 
חוֹזֵר אֶל הַקָּבוּעַ
 
מֵהַשְּׁפִיּוּת הַזֹּאת
שֶׁשִּׁנְּתָה אֶת חַיֶּיךָ 
לְפָחוֹת חָרַשְׁתָּ
בְּמַסְלוּל שֶׁלֹּא נִגְמַר
 
מֵהַדְּלִילוּת הַזֹּאת
בְּרִגְשׁוֹתֶיךָ 
יָכֹלְתָּ גַּם לַחֲשֹׁב
עָמֹק עַל הָעִקָּר
 
וְאֶת שְׂדוֹתֶיךָ הַיָּפִים 
שֶׁחָלַמְתָּ מֶלֶךְ הָאוֹבְדִים
וְאֶת שְׁנוֹתֶיךָ הַחוֹלְפוֹת   
פִּנִּיתָ אֶל הַחֲלוֹמוֹת
 
אַתָּה כָּל כָּךְ טָרוּד
בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ ,
וּמָה אִם לֹא, מָה אִם לֹא
לַיּוֹם הַזֶּה חִכִּיתָ
 
עַל גְּבוּל הַמְּצִיאוּת  
אַתָּה מַתְחִיל לָנוּעַ
אָז מָה כָּל יוֹם, מָה כָּל יוֹם
בְּעֶצֶם כְּבָר עָשִׂיתָ
 
וְאֶת שְׂדוֹתֶיךָ הַיָּפִים 
שֶׁחָלַמְתָּ מֶלֶךְ הָאוֹבְדִים
וְאֶת שְׁנוֹתֶיךָ הַחוֹלְפוֹת
פִּנִּיתָ אֶל הַחֲלוֹמוֹת
 
יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַסֶּגֶר
וְנִכְנָס אֶל תּוֹךְ הָעֵדֶר
מוֹצֵא אֶת עַצְמְךָ
פָּתוּחַ לְכָל עֵבֶר
 
וְאֶת שְׂדוֹתֶיךָ הַיָּפִים 
שֶׁחָלַמְתָּ מֶלֶךְ הָאוֹבְדִים
וְאֶת שְׁנוֹתֶיךָ הַחוֹלְפוֹת   
פִּנִּיתָ אֶל הַחֲלוֹמוֹת
 
הבלוז הזה נותן לי תמיד לבכות ולמה ? .
אני כל יום כמעט עושה חשבון עם עצמי אם אני בכלל נמצא בדרך הנכונה לי  
למעשה במקום לחיות את החיים המלאים שאנשים בגילי נוהגים לחיות שזה למצוא קצת שקט ושלוה וטיולים ובריאות טובה 
אני פיניתי את עצמי לצורך הגשמת החלומות שלי . 
במובן הזה לעיתים (וזה קרה לי בכתיבת השיר) אני מרגיש שאני מלך האובדים אחד שעושה הכל למען חלומותיו ומפסיד את חייו הפשוטים 
רק כשאני יוצא החוצה אל תוך החברה לכמה דקות אני קצת נרגע אבל זה לא יהיה לעולם אותו דבר 
תמיד אחזור אל שדות השירה והרגש וזה סופי .
ביצוע השיר מתוך מופע – שירת חיי בתיאטרון הפרינג' פתח תקוה

השאירו פרטים!

דילוג לתוכן